בעבר לא היה לנחל פולג שהוא נחל קצר, המנקז את השרון המרכזי, מוצא טבעי לים. בדרכו לים הוא "נתקל" בחומה בצורה בדמות רכס הכורכר, ומי האגן ניקוו לאגם ממזרח לרכס הכורכר בתוואי אודים-יקום ולא הצליחו להגיע לים.
כתוצאה מכך, התמלא המישור שממזרח בביצות. הכנענים כבר ניסו (והצליחו) לפתוח פתח ברכס ולנקז את המים. אחריהם הגיעו הביזנטים והרחיבו את הפתח, וכך נוצר "קניון" שמוליך את מי נחל פולג אל הים.
המעבר, "פירצה" זו נקראת "השער הרומאי", מעין תעלה מלאכותית, (כולל קטע חצוב בכורכר צפונית לווינגייט), בה עובר הנחל עד לים. הפירצה נקראת במספר שמות: על ידי הצלבנים רוש טאי (בצרפתית – חתך סלע), ובעברית "שער פולג" או "השער הרומאי", (למרות שהיא קדומה יותר).
תחזוקת הפירצה ברכס הכורכר הוזנחה מהתקופה הממלוכית, וכך נסתמה בהדרגה והפכה לביצה בשטח של כ-4000 דונם. על-מנת לנקז את הביצות ועל-מנת לשמש כחפיר הגנה לעיר הקדומה בתל פולג, הרכס נפרץ פרץ בתקופה הביזנטית. בשנת 1935 החלה תחזוקה מחודשת של הפירצה, ניקוז הביצות וניקוי הפירצה.
כיום מתוחזק השער הרומאי, ע"י רשות ניקוז ונחלים שרון. עדיין חוזרות ההצפות לפרקי זמן קצרים בעת סופות גשם חזקות, האפיק מוסדר ומתפקד כל עוד אין גאות משמעותית, אך הנחל עולה על גדותיו ומציף שטחים נרחבים עקב רוחבה המוגבל של הפירצה.
